את הכוכבת הבאה אין צורך להציג. היה לה קול "אלט" גדול, תנועות ידיים ייחודיות, שמלות צבעוניות מסורתיות, קריירה בינלאומית ועגילי דמאר.

״הזמרת מתימן, שושנת הארגמן״ ("עגילי דמאר" – מילים: דודו ברק, לחן: יאיר קלינגר).

שושנה דמארי האחת והיחידה, האישה קטנת הקומה, בעלת הכריזמה והקול הגדול; מגיחה שוב אל חיינו 15 שנים לאחר לכתה בהצגה חדשה "אור" מבית התיאטרון העברי ובסרט  דוקומנטרי חדש בשם "המלכה שושנה".

ההצגה "אור" שליתר דיוק ניתן לכנותה "מחזה מוזיקלי" מבוימת על ידי גדי צדקה – מנהל התיאטרון העברי שהיה אחראי גם על כתיבתה.

שאלתי את  המוזיקאי, המלחין והיוצר, גיל שוחט, (מנהלה המוזיקאלי של "אור") מה ההבדל בין מחזמר למחזה מוזיקלי.
" 'אור' הינו מחזה מוזיקלי, הוא לא נחשב מחזמר בהגדרה. מחזמר זו יצירה שנכתבת מראש כיצירה מוזיקלית על ידי המלחין. באופרה ישנו מונח שנקרא "ליברטו" שזהו טקסט שירי של יצירה דרמתית מוסיקלית. ב'אור' מדובר במחזה שנכתב על ידי גדי צדקה ,שבו משולבות יצירותיה של שושנה" .

"צריך לצלצל פעמיים/צריך לחכות רגע קט ואז נפתחות הדלתיים/ואז נפגשים במבט" (נתן אלתרמן/משה וילנסקי)
דמארי נולדה בשם שודיה בשנת 1923 בתימן, בעיר בשאר שבמחוז דמאר ועלתה לארץ עם הוריה וארבעת אחיה הגדולים בשנת 1924. הם התגוררו  בשכונת שיכון המזרח בראשון-לציון. היא למדה בבית ספר היסודי העברי הראשון, "חביב".

בגיל 12 עזבה דמארי את העיר ועברה לגור בתל-אביב. תל-אביב של פעם כמו היום הייתה שוקקת תרבות. בשנת 1944 הוקם בה תיאטרון חלוצי קטן בשם ״לי לה לו״ ודמארי הגיעה אליו לאחר ששיחקה ושרה מספר שנים בסטודיו שולמית (שם הכירה את בעלה שלמה בושמי ,שלימים הפך גם למנהלה האישי). בתיאטרון ״לי לה לו״ הכירה את אלתרמן, וילנסקי וזעירא, שבהמשך הקריירה שלה  יכתבו וילחינו את מרבית שיריה. היא הופיעה בפני חיילים בשנותיה הראשונות של המדינה והפכה לזמרת מאוד מושמעת בזכות השיר "כלניות", הופיעה בפסטיבלים רבים ברחבי העולם וזכתה בתואר  כלת פרס ישראל בתחום הזמר העברי בשנת 1988.

"לכל אדם יש זיכרונות כספר/יומן חרוט על לוח לב שותק" (יחיאל מוהר/משה וילנסקי)
בימים אלה תוכלו גם לצפות בבתי הקולנוע הקטנים ברחבי הארץ בסרט דוקומנטרי חדש על חייה ופועלה של דמארי בשם ״המלכה שושנה״ אשר כתבו וביימו קובי פראג׳, מוריס בן מיור ושאולי מלמד. הסרט מציג בפני הצופים קטעי ארכיון מרגשים, כמו ראיונות נדירים עם דמארי ועם מוזיקאים שעבדו במחיצתה, מכתבים שכתבו לה ביתה ובעלה ז"ל בזמן ששהתה במסע הופעות ברחבי העולם ועוד..

סצנת הפתיחה של הסרט מתרחשת בשכונת שכון המזרח, בראשון-לציון בה בילתה את שנות ילדותה..

הלכתי לצפות בסרט ב"סינמטק-תל אביב"  ויצאתי מוצפת מהעוצמות של קולה המהדהד ומסיפור חייה הטעון , שהיו בו תהפוכות רבות ופערים גדולים בין ההצלחה המסחררת לבין הבדידות שחוותה בערוב ימיה.

שאלתי את במאי  הסרט קובי פראג' מאין משיגים כל כך הרבה קטעי ארכיון ?
"קודם  כל מעיזבונה. היא ובעלה נהגו לשמור קטעי עיתונות וגם חלק מההקלטות. בנוסף מארכיונים כלליים בארץ וגם בחו"ל. היא סוקרה לאורך כל השנים ויש תיעוד של כל החומרים הללו".

    • בשנת 2019 הועבר עיזבונה למוזיאון ראשון לציון . בשנת 2023 יציינו 100 שנה להולדתה ובמוזיאון עתידה להתקיים תערוכה מפוארת לזכרה.

קובי פראג' הוא בן למשפחת הצלמים המפורסמת שעלתה מעיראק והקימה בשנת 1957 את הסטודיו המפורסם והחלוצי "פוטו פראג'" .

"דודו של אבי, הבמאי נורי חביב זכרונו לברכה ,עשה את סרט הקולנוע הצבעוני הישראלי הראשון 'באין מולדת' וכן הוא היה ציוני נלהב שברח מעיראק לפרס ואז עלה לארץ בשנות ה-50. בשנות החמישים היתה עשייה אך לא הייתה תעשייה והתחילו לעשות סרט אחד או שניים כחול- לבן והוא רצה להראות לעולם שבישראל אפשר גם לעשות סרט בצבעים וליהק את שושנה דמארי כי היא הייתה הדבר האולטימטיבי הבא. הסרט גם עסק בנרטיב של עולי תימן. הוא סיפר את סיפור העלייה של עולי תימן בתסריט של יאיר בורלא ובשנת 1956 יצא הסרט לאקרנים".

    • הסרט "המלכה שושנה" יעלה בשני חלקים בהוט – 8 בתחילת שנת 2022.

"היה היו לפני שנים שני שושנים/שני שושנים" יעקב אורלנד/מרדכי זעירא)

גיל שוחט מספר לי בהתלהבות רבה על הקשר המיוחד שלו לעיר ראשון לציון:

"ראשון היא עיר מיוחדת עבורי, בה התחלתי את הקריירה שלי. הייתי באולם מרגע שהוא הוקם והכרתי את מאיר ניצן ואת מנדי רודן מורי ורבי וגם את אהוד גרוס שהיה המנהל הראשון  של ההיכל, שהיה מפקדי בצבא. אני מאוד קשור לראשון-לציון".

איך הייתה החוויה לעבוד על ההצגה "אור"?
"כשקיבלתי את ההזמנה מגדי צדקה מאוד התרגשתי מכיוון שכל חיי אהבתי גם את הקול וגם את השירים של שושנה דמארי והרגשתי שיש לי מה לתרום ,כי ניתנה לי האפשרות לתזמר את השירים האלה. זאת אומרת לבצע אותם עם אנסבל חי, בניגוד למה שקורה בדרך כלל בתיאטרון (שיש בו כל מיני הקלטות או שיש אנסמבלים קטנים ). כאן יש אנסמבל חי או תזמורת .

והדבר השני זה שגם ניתנה לי האפשרות להשיג מגדי צדקה מנהל התיאטרון את קרן הדר ולמצוא לה תפקיד שהפך להיות מאוד משמעותי (קרן הדר שמשחקת את נאוה בושמי הבת של שושנה דמארי). קרן מחזיקה את התפקיד מאוד יפה והיא הדמות שבעצם יצרה את הדרמה הגדולה בחיים שלה".

 

מה היה כל כך מיוחד במוזיקה שלה ובקולה?
"שושנה הייתה פורצת דרך. היא הייתה תופעה חברתית לא פחות מאשר מוזיקלית. היא הייתה מאוד ייחודית לפסקול הישראלי והציעה איכות משלה. היא הסתמכה על המוזיקה הערבית הקלאסית אבל מכיוון שהיא כן עבדה בנושאים פופולריים אז היא לא הייתה צריכה לגעת בה כי היא דרשה קהלים רחבים שלא היו לה. המוזיקה בישראל הייתה באופן קטגורי מוזיקה מערבית באותן שנים. המוזיקה המזרחית או שלא הייתה או שהייתה מאוד בשוליים. היא שרה שירים מערביים והביאה את הקולה שלה. המלחינים כתבו עבורה ונכנסו קצת לאווירה כזאת מזרחית. כל השילוב הזה היה נורא מעניין.

בהופעה שלה היה איזון כי היא הייתה ילדה תימנייה עם עגילים גדולים והיו לה ח' ו-ע'  כששרה  גם שירים מערביים. היה לה קול 'אלט' נשי נמוך  שנחשב לקול יותר נדיר ויותר עמוק. בעולם האופרה יותר פשוט למצוא 'סופראניות' גבוהות מאשר זמרות אלט. סוד הצבע היפה של הקולה שלה הוא קול נמוך, עמוק עגול שלא דמה לאף זמרת אחרת שהייתה  בארץ באותה תקופה. מדהים שהיא הצליחה להפיק קול כזה כשהיא עצמה הייתה אישה קטנה במימדים".

 

של מי העיבודים ?
"העיבודים שלי ואני רוצה לציין את מי שהיה סטודנט שלי ובעצם עכשיו הוא מנצח במקומי, יונתן פרלמן, כדאי לזכור את השם שלו. הוא נמצא פיסית על הבמה בהצגה".

 

"שמש הביאו שמש/ אם שמיי מעוננים/עוצמת את עיניי/ אבל השמש היא בפנים" (מילים ולחן נעמי שמר/עיבוד מתי כספי)
לסיום, העבודה והתחקיר על שושנה דמארי גרמו לי לרצות להוסיף  ולחקור את סיפור חייה, המוזיקה שלה שטפה את בייתי והציפה בי זיכרונות ילדות מתוקים.

דרך הסרט והמחזה המוזיקלי למדתי להעריץ אותה ולהעריך אותה מחדש, בשבילי היא אישה מעוררת השראה, פורצת דרך ומלאה בעוצמה אינסופית, אישה שלא ויתרה על החלומות שלה גם אם זה גבה מחירים אישיים.

בשבילי היא מסמלת את ארץ ישראל היפה, השילוב של כותבים ומלחינים בסגנון האירופאי הקלאסי עם המבטא התימני המובהק שלה יצרו מיזוג נדיר ומרגש בין מזרח ומערב.

תרבות בשבילי היא גשר לעולם אינסופי של רגשות. זכות גדולה עבורנו שפרחה בחצרנו שושנה שכזאת .

כתבה: עינב טל


2025 © כל הזכויות שמורות
דילוג לתוכן