פודקאסט תרבות

בחורף האחרון או ליתר דיוק בחודש פברואר נפגשתי עם כלת פרס ספיר לשנת 2013, הסופרת נועה ידלין לשיחה מוקלטת מלב אל לב לפודקאסט "זמן תרבות ". את פגישתנו נאלצנו להזיז שוב ושוב עקב מגפת הקורונה . ששיבשה באלגנטיות השמורה רק לה  את חיי היום יום של כולנו. שוחחנו על הספר "בעלת הבית" שעבר עיבוד בימתי  ,שוחחנו על כתיבה ועל שאיפותיה בתחום . הפגישה נערכה בביתה החם והמזמין בתל אביב .הצגה זו כיכבה על בימתנו בהיכל התרבות מאיר ניצן  ראשון-לציון בסדרה נוספת במהלך חודש ספטמבר 2022.

ידלין נולדה בשנת 1975 להורים שעלו לישראל מארגנטינה. למדה בתיכון עירוני ה' ולאחר השירות הצבאי עברה לירושלים, שם סיימה תואר ראשון ושני בלימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיה החלה לכתוב בשבועון הירושלמי  "כל העיר" וב-2002 עברה לכתוב בעיתון "העיר" וב-2004 ב"מעריב". מאז 2011 מנחה סדנאות כתיבה. על ספרה "שטוקהולם" הייתה מועמדת לפרס ספיר לשנת 2017.

באתר ברית נכתב: "בנימוקי השופטים לקבלת פרס ספיר נועה ידלין יצרה רומן שנון ומהנה, ששולח את חיציו לנקודות חולשה רבות בחיים המודרניים בכלל והחיים בישראל בפרט. כמעט אין תחום שאינו נבחן במראה הסאטירית הביקורתית של ידלין "בעלת הבית" מפרק את דמויותיו בסכין מושחזת ומרכיב מהן רומן מקורי ומסעיר על משפחה ועל כסף, על אימהות וילדים, על כישלון והצלחה, על מעמד ועל תדמית "

ערכתי לכם חלקים נבחרים מהשיחה שלי עם נועה .

נולדת וגדלת בתל אביב, את אוהבת אותה?

אני אוהבת אותה אבל אוהבת את ירושלים יותר. גרתי בירושלים בשנות העשרים לחיי, למדתי שם באוניברסיטה. גם עלילת הספר מתרחשת בחלקה הגדול בירושלים ואני אוהבת את זה.. אני אוהבת דברים ישנים, עתיקים. אני פחות אוהבת דברים חדשים. אני
אוהבת קור, אני אוהבת חורף ואת כל הדברים שירושלים מתאפיינת בהם.

איך זה היה בשבילך לזכות בפרס ספיר?

התשובה היא פשוט כיף. זאת אומרת יש דברים בחיים שצריך לדעת להגיד איך זה, זה פשוט ממש כיף. אז קודם כל זה כמובן מחמיא מאוד וזה מעודד ואת יודעת זה לא קל להיות סופרת, זה עולם מורכב וקשה. ובארץ  בכלל כי זה לא מקצוע שמקבלים משכורת כל חודש. זאת אומרת זה לא מקצוע שיש איזה הסמכה ואז אפשר להשיג משרה ולעבוד בזה. זה תמיד דבר שצריך לעשות אותו במידה מסוימת בזמן הפנוי וככה בלי שתהיה שום הבטחה שמשהו ייצא מזה .

תמיד ידעת שאת רוצה להיות סופרת?

לא. תמיד כתבתי כל מיני סוגים של דברים גם בתור ילדה. זה תמיד היה דבר שמאוד נמשכתי אליו אבל לא חשבתי להיות סופרת. במקום זה הייתי עיתונאית ועבדתי בעיתון.

איזה טיפים יש לך לתת לעיתונאית מתחילה?

יש להתנהל בעולם בהתאם לאישיותך ובהתאם לבן אדם שאת. אני חושבת שככה מוצאים את הדרך. לא צריך להיות כמו אף אחד אחר. ולא להיות כמו דגם של אף עיתונאי אחר. צריך להיות אתה. זאת אומרת רק סוג העיתונאית וסוג האדם. זה אותו הדבר ואין הבדל. האדם שאתה הוא העיתונאי שאתה.

כיצד נולד הרעיון לעבד את הספר להצגה?

אחרי שזכיתי בפרס ספיר פנו אליי שלומית ארנון בר- לב  וליאת פישמן שהן המחזאיות שעיבדו את הספר למחזה וביקשו ממני רשות לעבד אותו והסכמתי.

האם היית שותפה מלאה לתהליך?

לא . הן כתבו את המחזה ושיתפו אותי והבעתי את דעתי. ישבתי בחזרות והייתי מעורבת אבל העיבוד הוא שלהן.

הם היו לך שינויים?

היו לי הצעות לשינויים גם ברמת הטקסט וגם ברמת העלילה והן היו מאוד פתוחות לקבל אותן, בסופו של דבר זה אינטרס משותף וכולם רוצים שזה יהיה הכי טוב. אני לא מחזאית ולא אשת תיאטרון אבל אני כן מכירה את הספר מאוד טוב ואולי יותר טוב מכל אחד אחר. להכיר את הספר זה יתרון וחסרון. זאת אומרת, מצד אחד אני מכירה אותו טוב מאוד ויודעת איך הדמויות מתנהגות ואני מכירה אותן ויודעת מה המוטיבציה שלהן אבל מצד שני אני גם מאוד מאוד רגילה לספר כמו שהוא. כלומר הרבה יותר קשה לי לעשות החלטות קשות או שינויים קשים כשאני כל כך רגילה למה שקיים.

איך היו התגובות?

התגובות נהדרות וגם הביקורות. החוויה שלי לשבת באולם ולחוות עם הקהל הייתה מאוד מהנה. כי ספר קוראים אבל אני לא רואה את מי שקורא את הספר . זה משהו פרטי בין אדם לעצמו. וכשאני יושבת באולם תיאטרון עם עוד מאות אנשים ואני רואה אותם רואים את הדמויות שאני כתבתי בחדר העבודה הקטן שלי, זאת חוויה. פתאום כולם צוחקים בבת אחת ויש בזה משהו עוצמתי.

לסיום , על מה את עובדת כיום ומה השאיפות שלך?

בינתיים אני שומרת את זה קרוב לחזה. ולגבי השאיפות שלי זה בראש ובראשונה להמשיך ולעשות את הדבר הלא ייאמן הזה שזה לקום בבוקר ולעשות את מה שאני הכי אוהבת בעולם שזה לכתוב ספרים. התמזל מזלי לעשות את זה, לחיות ככה את החיים ורוצה ומאחלת לעצמי שזה יימשך.

ברגע שיש ספרים טובים בשאיפה אז כבר קורים משם עוד דברים ופתאום יש סדרה ופתאום מחזה. אז זו חוויה מאוד מהנה והייתי שמחה שעוד דברים שלי יעובדו. אבל בראש ובראשונה להמשיך להיות מסוגלת לכתוב ספרים שמעניין לי לכתוב אותם.

אדפטציה

אדפטציה היא עיבוד קולנועי, טלוויזיוני או בימתי ליצירה ספרותית קיימת

הנה שיר שכתבתי שעוסק בנושא מתוך הספר "מחוזות". השיר נכתב ללא שם . את השם נתתי לו לאחר שנחשפתי למונח בקורס מבוא לכתיבה תסריטאית.

זוכרים את יצחק נוי ואת יום השואה

יצחק נוי
החודש הלך מאיתנו ,בהיותו בן 80, הסופר, העיתונאי, השדרן, המרצה והד"ר להיסטוריה –  יצחק נוי. הוא הותיר אחריו אישה ,ילד ונכדות. נוי נולד בשם יצחק נוישטט במושב נטעים, היה בוגר ומוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא קיבל תואר דוקטור בארצות הברית באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון. בשנות השבעים הגיש את  תוכנית הרדיו "לאם ולילד" בקול ישראל ובהמשך הגיש את התוכנית הפופולרית "שבת עולמית", לה האזינו באדיקות רבה רבבות מאזינים. גם לאחר פרישתו לגימלאות המשיך להגיש תוכנית זאת.

בנימה אישית
אחוד לכם חידה: מה משמח אדם יוצר? יצירה.איזו יצירה? יצירה משובחת!

יצירה ספרותית משובחת היא יצירה שבין היתר מעוררת השראה ומעוררת בי את קנאת הסופרים המפורסמת.   המורה שלי לכתיבה, שי גולדן,  אמר שכדי לכתוב טוב צריך  לקרוא המון ספרות משובחת. להעשיר את אוצר המילים ולקבל השראה.

מאז ומתמיד הייתי תולעת ספרים רעבה והרעב שלי לספרים רק הולך וגובר עם השנים. כשאני נחשפת לספר  מטלטל, אני רוצה עותק מהספר המודפס ורצוי שיהיה חתום על ידי הסופר שכתב אותו. לרוב אני צורכת ספרים בתצורה הקולית שלהם,  כלומר מאזינה לספרי שמע ביישומוני ההאזנה. זאת הדרך האופטימלית לאנשים עם מגבלות ראייה כיום לצרוך ספרים.

לפעמים הרצון בעותק מודפס של הספר לו האזנתי ביישומון כה חזק עד כי אני נוטה לשכוח את העובדה שארון הספרים שלי עומד להתפקע. כשהאזנתי לספר ״אור   ואלכסנדרה״ בשנת 2019 מאת יצחק נוי שגם הקריא בקולו את הספר, הרגשתי שהספר הזה נושא בתוכו מסרים חשובים מהסוג שיש  להעביר הלאה. הספר מספר את סיפורו של אור, ילד המתמודד עם לקות ראייה קשה, שלומד לצלוח את אתגרי החיים בעזרת מקל הנחייה שלו ומקלדת הברייל. אור פוגש בעולה חדשה בת גילו בשם אלכסנדרה ויחד הם עוזרים אחד לשני להתמודד עם הקשיים. כששמעתי שיצחק אמור להגיע להרצות כאן בהיכל ביקשתי לפגוש אותו. קיבלתי ממנו עותק חתום של הספר לאחר שניסיתי לשווא להשיגו בחנויות הספרים. עותק בכריכה קשה. זה היה ממש מרגש. שאלתי את יצחק מה גרם לו לכתוב סיפור דווקא על ילד עיוור והוא השיב שאשתו עבדה הרבה שנים כמורה שיקומית לילדים עם מגבלות ראייה, משם שאב את ההשראה. לספר יש  תפקיד חשוב בניפוץ מיתוסים על אנשים המתמודדים עם מגבלת ראייה. בתור אחת המתמודדת עם מגבלה כזאת ב-15 השנים האחרונות יכולתי להתחבר מאוד לסיפור הנכתב ברגישות רבה. נוי היה מרצה באופן קבוע כאן אצלנו באודיטוריום ההיכל במסגרת הרצאות הקתדרה העירונית.

ספרים בכריכה קשה הם דבר שמרגש אותי במיוחד. אולי מפני שהם מזכירים לי תקופה רחוקה  של ערכים, אולי מפני שהם נראים לי חסינים מפני הכל או נוכחים יותר. לא יודעת, בכל מקרה מבחינתי עותק נדיר, חתום, בכריכה קשה של ספר עם מסר חשוב בארון הספרים שלי זאת מתנה שלא תסולא בפז.

יצחק הותיר אחריו ארכיון עצום ומגוון של אוצרות תרבות. התכנים שהותיר ניתנים להאזנה בקלות ביישומוני הפודקאסטים והספרים הקוליים. זכיתי להכיר את יצחק רק בשנים האחרונות, אם טרם הכרתם שווה לכם להתחבר לספריו, להרצאותיו ולתוכניות הרדיו הפופולריות שהקליט. יצחק היה מסוג האנשים השייכים לדור הולך ונעלם. דור של ידע, תרבות וחריצות. הערצתי את האיש שהקרין חום ונחמדות. אשתו מספרת שלאחר שהיה מעביר הרצאות במרכזים השונים, היה "נחטף" על ידי תלמידיו להמשיך את הסיפורים המרתקים ב"פרלמנטים" השונים.

ברלין
בסוף חודש שעבר צוין יום השואה אשר במסגרתו התקיימו מגוון אירועי תרבות ברחבי הארץ .גם כאן בהיכל -התרבות ראשון לציון עלתה-ההצגה "ברלין" בכיכובה של גילה אלמגור מבית ה"תיאטרון העברי" . לקראת ההצגה מצאתי את עצמי קוראת את הספר "הקיץ של אביה" ולאחר מכן שבתי אל הסרט האלמותי לאחר שנים שלא צפיתי בו..החוויה היתה עוצמתית גם אז וגם היום.

שוחחתי עם אילן חצור במאי וכותב ההצגה וביקשתי שיספר על תהליך הכתיבה שלו.

"המחזה התחיל להיכתב לפני הקורונה והוא חלק מטרילוגיה (הראשון הוא סבוטג' בכיכובו של שלמה ברבאבא, השני הוא ברלין בכיכובה של גילה אלמגור והשלישי בדרך…).הטרילוגיה עוסקת בזכר השואה ובאיך אנחנו מתמודדים איתה ומה ההשלכות שלה על חיינו היום. המחזה הבא ייקרא 'אפריקה' .במחזה 'ברלין' מדובר על אותה דמות רק כאישה. המחזה מבוסס על סיפורים ששמעתי ועל ידע אישי.. לי באופן אישי אין קשר ישיר לשואה. השתמשתי ברקע המשפחתי של אשתי שאביה היה ילד בתקופת השואה ולקחתי ממנו סיפורים. העבודה עם גילה אלמגור הייתה מאתגרת. לא היה לה קל כי היא קיבלה תפקיד ראשי עם המון המון טקסט..והיא עשתה את זה בצורה מדהימה ביחס לגילה.הלואי על כולנו צלילות כמו שלה בגיל הזה. זכיתי בקאסט נהדר. העבודה על ההצגה התארכה עקב התפשטות  מגיפת האומיקרון ומחלות של חלק מהשחקנים . עבדנו עליה כחצי שנה עם הפסקות באמצע. היינו מאוד אופטימיים והאמננו בהצגה."

הועידה
במסגרת האירועים הללו הוקרן הסרט "הועידה" בקולנוע ההיכל. הסרט עוקב בשחזור מדויק אחר אותו בוקר שבו הוחלט על "הפתרון הסופי". ועידת ואנזה הייתה התכנסות של נציגים מכל משרדי הממשל הנאצי שהתקיימה ב- 20  בינואר 1942ב"וילה ואנזה" שברחוב אם גרוסן ואנזה בפרבר ואנזה אשר בברלין גרמניה. הוא עלה לאקרנים השנה והוקרן לראשונה בישראל בסינמטקים ברחבי הארץ במסגרת פרויקט "סרטים שזוכרים" מטעם המשרד לשוויון חברתי. הסרט מוצג בשפה הגרמנית בלבד, ואורכו כ-108 דקות. העובדה שהסרט מוצג בשפה הגרמנית מייצר בקרב הצופה תחושת חיבור חזקה לרוח התקופה. התחושה שחוויתי במהלך הסרט הייתה עוצמתית ומטלטלת. נחשפתי לתהליך הרציונליזציה הקיצוני שהתקיים במהלך הועידה. לדוגמה, במהלך הועידה דנים חבריה, ביניהם אדולף אייכמן, באפשרות להשמיד ילדים. אחת השאלות שעולות שם היא האם זה מוסרי להשמיד ילדים והטענה שמתקבלת מנגד היא שעדיף לילדים לא

לחיות כיוון שלכאורה ללא הוריהם הם לא ישרדו. חווית הניגודיות האבסורדית משתקפת היטב בסרט כאשר מצד אחד הועידה מתקיימת בוילה ואנזה המפוארת הנושקת לאגם ואנזה הפסטורלי ומאידך ההחלטות שמתקבלות בועידה מזעזעות את אמות המוסר האנושי.

יום הווטרנים
החודש צוין בברית המועצות וברחבי העולם יום הווטרנים, המכונה "יום הניצחון הגדול ". ביום זה חוגגים בברית המועצות את הניצחון של הצבא האדום על גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. מדי שנה נערכים במהלך החג מצעדים צבאיים שהמפורסם שבהם הוא המצעד הצבאי במוסקבה. ביום זה משגרים זיקוקי דינור, מניחים זרי פרחים על קברי חיילים שנהרגו במהלך המלחמה ועומדים דקת דומייה לזכרם.

"בית לבן בעיר אפורה"
במסגרת התחקיר המעמיק שלי על יום השואה (נושא שאפשר להעמיק בו ללא סוף) האזנתי ביישומון הספרים הקוליים של "ידיעות אחרונות" לספרו המרתק של יצחק בלפר ז"ל, "בית לבן בעיר אפורה". בלפר, שהיה חניך בבית היתומים של יאנוש קורצא'ק תיאר את קורות חייו בספר זה. הוא נולד בורשה בפולין ונותר שריד יחיד ממשפחתו הענפה שנספתה בשואה. הוא שרד את השואה כשברח לרוסיה וכשחזר לורשה על שרידי הגטו גמלה בו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. שם ורק שם יהיה ביתו.

בין היתר, הספר חושף בפני הקורא את קורצ'אק מנקודת מבטו של ילד שגדל בבית היתומים שלו. דרך עיניו של בלפר התאהבתי בדמותו של קורצ'אק. על גב הספר כתוב – "לפני למעלה ממאה שנים הקים יאנוש קורצ'אק, רופא ילדים ומי שהפך ברבות הימים למחנך נערץ, את בית היתומים המיוחד במינו, שנשאר דוגמא ומופת למורים ומחנכים עד ימינו. קורצ'אק האמין במתן חופש לילדים – שיאפשר להם לנהל את עצמם, ולפתח את כישרונותיהם הייחודיים – ויחד עם זאת לימד מהי אחריות הדדית, דאגה לזולת, ויצירתה של חברה אנושית צודקת". קורצ'אק היה רופא ילדים, מחנך, סופר ילדים ומבוגרים.

כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו, ובחר ללכת עם חניכיו, ובכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו.

יצחק בלפר היה אחרון יתומי יאנוש קורצ'אק ונפטר בישראל בשנת 2021. הוא הותיר אחריו אישה ,ילד ו-2 נכדות. כל חייו עסק בהנצחת השואה על ידי ציורים שצייר והרצאות שהעביר בארץ וברחבי העולם.

"עם שאינו מכבד את עברו,גם ההוה שלו דל,ועתידו לוטה בערפל" יגאל אלון

"רק הלב רואה יותר. הדברים החשובים באמת הם הדברים הסמויים מן העין" – (מתוך  הספר "הנסיך הקטן")

כמה פעמים חשתם שעמום במהלך היום שלכם? כמה פעמים מצאתם את עצמכם מזפזפים מערוץ לערוץ בשלט הטלוויזיה בלי יכולת לבחור במה לצפות?.. כמה פעמים הרגשתם שהחיים חולפים מהר מידי?.. כשכל יום דומה לקודמו.. שחסר לכם ריגוש.. שחסרה לכם הרפתקה?.. שמיציתם? שהשגרה היא דבר מונוטוני ושוחק?.. שבא לכם לשטוף את העיניים בנופים חדשים?..

אומרים שקל יותר להיוולד אדם לא רואה מאשר לאבד את הראייה במהלך החיים. תארו לכם מצב בו אתם לא רואים במשך מספר שנים רצופות, מצב שבו אתם מאבדים את ראייתכם ללא כל הכנה מוקדמת.. מה הייתם עושים עם החדגוניות הזאת? חדגוניות שפירושה אי יכולת לראות את מה שמתחולל על מסך הטלוויזיה שלכם, על מסך הטלפון שלכם, מצב בו אינכם יכולים לראות עיניים או הבעות פנים. מצב בו אתם אוחזים בספר, מלטפים את כריכתו ולא יודעים באיזה ספר מדובר. האם הייתם מתחילים לדמיין ? אולי הייתם מתחילים לייצר לכם חיים מעבר למסך הערפל?.. האם הייתם שואלים את עצמכם אם אתם חלק מהעולם הזה? או שאתם מחוץ למשחק?.. האם הייתם יוצאים לדייטים בידיעה שיש סיכוי שהפרטנר שלכם לא יהיה איש שיחה מרתק ובשבילכם זה ירגיש כאילו הוציאו לכם את כל האויר מהמפרשים? האם הייתם נכנעים לשעמום המונוטוני הזה שהמציאות כפתה עליכם או שהייתם מנסים להשיב לחייכם מנות גדושות של עניין? איזה עניין ניתן לייצר דרך שאר החושים? האם הנאה מטעמה של ארוחה טובה או מסאונד של הופעה זאת הנאה חלקית ?

בלי עין הרע

ב-3.12.21 צוין ברחבי העולם יום לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. יום זה נועד להעלות על סדר היום את נושא שוויון ההזדמנויות לאנשים עם מוגבלות.

ב-6.6.21 (יום הבליינד דיי שהוא יום ההזדהות עם עיוורים ולקויי ראייה בישראל) נכחתי בהצגת היחיד המרגשת של השחקן אסף בן שמעון "בלי עין הרע" בבימויו של שראל פיטרמן באודיטוריום של היכל התרבות שלנו בראשון-לציון.

הצופים שנכחו בהצגה היו אנשי אגף סל תרבות, עיוורים ולקויי ראייה, עובדי המרכז לעיוור, נציגי אגף השיקום של ביטוח לאומי ועוד.. הוזמנתי להצגה על ידי המרכז לעיוור בראשון-לציון, בו אני חברה עקב לקות הראייה שלי. במהלך ההצגה, בה אסף מספר את קורות חייו ואת ההתמודדות עם השלבים השונים של אובדן הראייה, חשתי הזדהות עמוקה עם סיפורו.

בתום ההצגה, כשעיניי מלאות בדמעות ,ניגשתי אליו לשבח אותו וללחוץ את ידו ואמרתי לו שהרגשתי כאילו הוא סיפר חלקים מסיפור חיי. אמרתי לו שגם אני איבדתי את הראייה לפני 14 שנים ושגם אצלי התהליך היה הדרגתי.

בתחילת החודש נפגשתי עם בן שמעון לשיחה כנה, מוקלטת של 2 אנשים שמתמודדים עם מגבלת ראייה. בשיחה הוא מספר שבתחילת דרכו היה מעביר הרצאות על סיפור חייו עד אשר נולדה ההצגה…

"אחרי המון שנים מצאתי דרך לספר את הסיפור שלי. באתי ממקום מאוד מורכב. כשהיו מביאים אותי לדבר על החיים שלי, היה לי קשה, לא מבושה אלא מפחד שלא להישמע יהיר. לא מצאתי את הדרך הנכונה, לא מילים ולא סאבטקסט לספר את הסיפור וההצגה הזאת היא הפעם ראשונה שאני מספר את הסיפור שלי ומרגיש בנוח".

משחק החיים

אסף בן שמעון (37) נולד בשכונת רמת אליהו ,ראשון-לציון. הוא למד בפנימיית בויאר בירושלים, את שירותו הצבאי עשה בהתנדבות עקב מחלת ניוון הרשתית (RP) איתה הוא מתמודד. בשנת 2007 סיים לימודי משחק בבית ספר למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין. בנוסף למד פסיכותרפיה התנהגותית והיום מעבר להיותו שחקן הוא גם מטפל.

הנה כמה מתפקידיו הבולטים של בן שמעון בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה – "ישמח חתני", "בשבילה גיבורים עפים", "המילים הטובות" ו-"התגנבות יחידים" שעל תפקידו בסרט זה זכה בפרס חגג' לשחקן בסרט באורך מלא.

תרבות מונגשת

לא הרבה אנשים יודעים אבל בשנים האחרונות  ישנו עולם שלם של תכנים מונגשים לבעלי לקויות ראייה. הספרייה המרכזית לעיוורים שנוסדה בשנת 1951, פועלת בשנים האחרונות להנגשת מגוון רחב של תחומי תרבות ביניהם ספרות, עיתונות, תיאטרון וקולנוע. מטרת הספרייה היא לצמצם את  הפער החברתי ,התרבותי והחינוכי הקיים בין ציבור הרואים לבין בעלי לקויות הראייה והקריאה. הספרייה פועלת להגדיל את ההיצע התרבותי הנגיש מתוך אמונה שלכולם יש את הזכות לקחת חלק בשיח התרבותי.

אז מהי בעצם תרבות מונגשת בעולם התיאטרון והקולנוע?

בתור לקוית ראייה אני נתקלת בשאלה זו לא פעם ואני מסבירה שמדובר בתיאור קולי (voice over) שמוקלט  בנפרד באולפני הספרייה ומולבש על הסרט. בתיאטרון מעבירים סיור מודרך על הבמה ומאפשרים לבעלי הלקות לחוש את התפאורה ולשוחח עם השחקנים מבעוד מועד כדי שיכירו את קולותיהם בהצגה.

תיאור קולי הוא בעצם רצועת קול מיוחדת עבור אמצעי מדיה חזותית (כגון טלוויזיה, קולנוע, מחול ,אופרה ואמנות חזותית), הכוללת פירוט מילולי ותמציתי של המתרחש על המסך או הבמה ומיועדת בעיקר לעיוורים וללקויי ראייה. היא מורכבת מקריין שמדבר במהלך ההתרחשות החזותית, בזמן ההפסקות הטבעיות של השמע.

אמיר אשר, קריין ואיש רדיו (שהיה גם המורה שלי בקורס קריינות ורדיו בבית ספר "חשיפה") כותב ברשת החברתית: "בשבועיים האחרונים יצא לי לתאר קולית את המחזמר (הדי נהדר יש לומר) "אפס ביחסי אנוש": פעמיים בבית לסין (מפיקת ההצגה) ופעם אחת, אתמול, בהיכל התרבות של פתח תקווה.

תהליך העבודה שלנו על הצגה הוא כזה: אנחנו מקבלות/ים את המחזה הכתוב ואת ההצגה, מצולמת בוידאו, ותוך כדי צפיות וקריאות חוזרות ונשנות כותבות/ים ומדייקות/ים טקסט שיעביר את מקסימום ההתרחשות במינימום הפרעה לדיאלוגים. לא יהיה מוגזם לומר שראיתי את "אפס ביחסי אנוש" שש או שבע פעמים במהלך כתיבת הטקסט. כשהדראפט הראשון מוכן אנחנו עורכים/ות חזרה בפני מתנדבים בספרייה לעיוורים (שאחראית להוציא לפועל את המפעל הזה) ואחרי דיוק נוסף שלו, יוצאות/ים לשטח.

היו ששאלו למה אנחנו חייבות/ים להיות שם ולא מקליטות/ים את הקריינות מראש – התשובה היא שבאירועים חיים יש מקום לאלתור, שההצגה משתנה עם הזמן ושלפעמים יש הפתעות, כמו ריטה שהדהימה את הקהל כשעלתה לתפקיד קטן בהצגת ה – 200, או הצגה שתיארתי ושההפקה נאלצה לעצור באמצע בגלל שקהל הנערים/ות שמילאו את האולם לא הפסיק להרעיש.

מבחינת העיוורות/ים זה קורה כך: הם/ן מיודעות/ים מראש מתי ואיפה תהיה הצגה מונגשת ונערכות/ים בהתאם. לפני הכניסה לאולם הם/ן מקבלות/ים אוזנייה שמשדרת להם/ן, באמצעות גלי רדיו או בלוטות' את מה שהמתאר/ת אומר/ת מהמקום שבו הוא/יא יושב/ת שהוא אחר בכל אולם.

שלא כמו במדינות מתוקנות ברחבי העולם, בארץ אין חוק שמחייב את בעלי האולמות להקצות לנו מקום מכבד שבו נוכל לבצע את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר ולכן כבר מצאתי את עצמי מצטופף בין ארגזים בחדרים קטנים ומלאי אבק, יושב על כיסא נמוך מדי כשבקיר מאחורי חורי אוורור שמאפשרים לעשן הסיגריות של הצוות שיוצא להפסקות לחנוק אותי, במקומות בהם לא יכולתי לראות את הבמה או לשמוע את השחקנים/ות, ליד ארונות חשמל שההשראה האלקטרומגנטית שלהם פגמה באיכות השידור שלנו ואפילו במקום שבו ההגשה שלי הפריעה לצופי השורות האחרונות באולם.

זה פרויקט חשוב מאין כמותו, שממלא בסיפוק את העוסקים בו ואת הקהל שנעזר בו ושמקרב את אוכלוסיית העיוורים לעולם התרבות והאמנות ואל הקהל המיינסטרימי שפתאום רואה בפואייה ובאולם א/נשים עם מקלות וכלבי נחייה".

האור שבלב

השיחה עם בן שמעון עוררה בי השראה  וחיזקה אצלי את התובנה שלעשייה וליצירה יש המון כוח והמון חשיבות.

אני מזמינה אתכם להאזין בקישור המצורף לפרק הפודקאסט הראשון של היכל התרבות ראשון -לציון בו אירחתי את בן שמעון, פודקאסט חשוב שינפץ לכם כמה מיתוסים.

אסיים בציטוט מעורר השראה מתוך השיחה שלי עם בן שמעון-

"בסופו של דבר זאת עסקת חבילה, הבית שנולדתי וגדלתי בו, אובדן הראייה, הם אלה שהובילו אותי למה שאני עושה היום. כל החלקים האלה, שאני לא בחרתי אותם, יש דברים שלא בוחרים, כמו לאיזה בית להיוולד ובטח לא את המחלה בעיניים. כל אחד עם מה שהוא לא בחר. יש דברים שקיבלנו אותם שהמציאות הביאה. זה, בצירוף האנשים שפגשתי בדרך, גורמים לי לעשות את מה שאני עושה היום."

ההצגה הקומית המצליחה משנות ה-90 "אני פה בגלל אשתי" קמה לתחייה בגירסה חדשה ומעודכנת . בכיכובם של השחקנים- יניב פולישוק, סופי צדקה ,מעיין אשכנזי, גיל וסרמן, אסף פרי, מורן מלכה, שרי גבעתי, יובל אברמוביץ ועוד.. גדי צדקה אחראי על הכתיבה והבימוי.

ההצגה עלתה לראשונה בשנת 1994 והפכה ברבות השנים להצגת קאלט . סטיקרים ,חולצות ושאר מרצ'נדייז עם שם ההצגה נמכרו לקהל הרחב ואפילו בירושלים נפתחה מסעדה הנושאת את שם ההצגה.

ההצגה מתארת את סיפורם של שלושה זוגות ישראליים טיפוסיים המגיעים לקליניקה של דוקטור "הפי מריג",מומחה לטיפול קבוצתי לא כל כך קונבנציונלי. לשחקנים סופי צדקה ויובל אברמוביץ יש רזומה עשיר. סופי צדקה החלה את דרכה בעולם המשחק כשכיכבה בטלנובלה המצליחה "לחיי האהבה". העיניים הגדולות, התלתלים והכאריזמה שלה כבשו את המסך מהרגע הראשון וגם אותי .

יובל אברמוביץ פרץ לתודעה בעקבות הטלנובלה "השיר שלנו" ובהמשך דרכו הפך לסופר ומרצה מצליח בזכות ספריו מעוררי ההשראה, ביניהם הספר "הרשימה" שנחל הצלחה מסחררת בארץ ובעולם. זכיתי לפגוש את שניהם פנים מול פנים באירועים שונים. את סופי פגשתי במסגרת הקורס "מהקצה אל הקצה" בבית ספר "זמן אשכול" בסינמה סיטי. היא הרצתה על סיפור חייה המיוחד כבת לעדה השומרונית שעברה תהליך גיור.

באולם הקרינו גם את הסרט התיעודי שעשתה על החיים בעדה השומרונית. את יובל אברמוביץ פגשתי לפני מספר שנים ב"הרצגה" (הרצאה+הצגה) שהעביר בתיאטרון "הבימה" . אני עוקבת אדוקה אחרי הפוסטים שלו וקוראת בשקיקה את כל ספריו.("הרשימה", "ההזדמנות", "ליידי לייק", "שנת המתנות", "עד הדמעה האחרונה" ועוד… ראיון עם סופי צדקה מה שלומך בימים אלה? – שלומי טוב, תודה. מודה לאל כל יום שאני עושה דברים שאני אוהבת. ספרי לנו על הדברים שאת עושה. -אנחנו רצים עכשיו עם ההצגה המחודשת ׳אני פה בגלל אשתי׳ בתאטרון העברי. האם את מתכננת ליצור עוד סרט דוקומנטרי בקרוב? זה לא בתכנון כרגע, אבל רוב הדברים הנהדרים שקרו לי בחיי לא היו בתכנון לפני זה, כך שבאמת הכל פתוח מה.הכי מדבר אלייך כיום מכל העשייה הרבה שלך? הכל מדבר אליי, כי בסוף כל הפרויקטים הם תפאורה של הדבר האמיתי, בסופו של דבר מה שחשוב זה המפגש של הנשמות. בסוף אנחנו זוכרים רק איך התייחסו אלינו ואם המפגש עם האדם הזה או ההוא היה לנו נעים או לא איזה טיפים יש לך לתת לשחקנים צעירים שרוצים להשתלב בתעשייה? התרבות בעיקרה נועדה לעורר אותך לשיח, לעורר אותך להשפעה, כדי ליצור עולם טוב יותר. זוהי מהותה. צריך לזכור את זה… ראיון עם יובל אברמוביץ . מה שלומך בימים אלה? שלומי מצוין. אני בימים מאוד מאוד עמוסים של כתיבת ספר, השתתפות בהצגה "אני פה בגלל אישתי" וכמה הצעות מרגשות ומסעירות מעבר לים. מה גרם לך לחזור לבמה עכשיו לאחר שנים של התמקדות בהרצאות וכתיבת ספרים? הקורונה. הקורונה הגיעה ומחקה לי, כמו לרבים וטובים, את היומן. מצאתי את עצמי יושב בבית, מבלה עם הבנות שלי, מרצה בזום וקצת כותב. כל העשייה שלי על הבמות כמרצה הופסקה.

בתוך ההפוגה הזאת התעורר בי הרצון לחזור ולסמן וידעתי שהשנה אהיה בתיאטרון וכך קרה". ספר לי איך היה לעבוד על ההצגה אני פה בגלל אשתי? היה מאוד כיף ומצחיק. יש לנו קאסט נפלא של שחקנים שהוא גם מאוד מגובש וגם מאוד יצירתי ולשמחתי הבימאי, גדי צדקה, נתן לנו המון חופש פעולה להביא מעצמנו בדיחות. איך היה להגיע לאודישנים? כיף גדול. אני מאוד אוהב לעשות אודישנים מכיוון שזאת הזדמנות מעולה לחשוף את היכולות שלי בפני אנשים חדשים שלא מכירים אותי. היה אחלה אודישן וכעבור כמה שעות קיבלתי הודעה שהתקבלתי. לפחות חסכו ממני את המתח". איך מגיב הקהל? בשאגות! הקהל צוחק מאוד מאוד מהאירועים והמצבים שמוכרים להם מהזוגיות שלהם. לקראת הסוף כשהזוגות צריכים להחליט אם הם ממשיכים או נפרדים אני רואה גם עיניים נוצצות מהתרגשות. בתוך כל הטרלול השמח שעל הבמה יש הזדהות מאוד גדולה של הקהל. . מה דעתך על המצב במדינה כיום? האם אתה מוטרד?.

מאוד מאוד כאוטי, מאוד מאוד מטריד ותחושה שאין אימא ואבא וכל הילדים רבים כל הזמן. עצוב לי. איזה חלומות תרצה להגשים בעשור הקרוב? להרחיב עוד את הקריירה שלי ברחבי העולם ולחיות על קו תל אביב-לונדון-ניו-יורק. למה לדעתך כל כך חשוב להגשים חלומות? על מנת שלא לחוש חרטה כשנהיה מבוגרים יותר, לחוש ערך עצמי גבוה ופשוט לנצל את החיים האלו על פני האדמה. מהו הצעד הראשון בהגשמת חלומות? לחשוב. להרשות לעצמנו לחלום. לבהות. להשתעמם. אנשים כמעט לא משתעממים היום בגלל הטלפונים. וכשאין שעמום – אין חלומות אתה מאמין בטיפול זוגי? אני מאמין בטיפול ובנבירה עצמית. טיפול זוגי מוביל לאיחוי קשר שנקרע או לחלופין לפרידה בצורה בוגרת ומבגרת. וכן, אני מאמין בטיפול זוגי וגם הייתי בעבר הרחוק בטיפול שהוביל לפרידה. למה תתחפש בפורים? השנה אני מופיע בפורים אז אתחפש לד"ר האפי, המטפל הזוגי של ההצגה "אני פה בגלל אשתי" האם נזכה בקרוב לספר חדש פרי עטך? הספר האחרון שלי יצא בינואר ושמו "השיקוי המופלא" ,כך שיש לי קצת זמן מנוחה אבל השנה אני מתכנן להוציא שני ספרים בסדרת הרשימה. מהי זוגיות טובי בעיניך? חברות, פרגון, הקשבה, הכלה ושמחה בהצלחתו של הצד השני מהו הספר שהכי השפיע עלייך? היו כמה…" געגועי לקיסנג"ר "של אתגר קרת, שירת הסירנה של עירית לינור ו"להנות מהחיים הפשוטים". מהו הבילוי המועדף עלייך? שינה. אני אוהב לישון וישן שנ"ץ כל יום שחקנית שאתה מעריץ? ג'וליאן מור. שחקנית עם כריזמה חזקה ויופי עוצר נשימה. אני אוהב את מרבית הבחירות שלה. אסיים בציטוט רלבנטי ממקור לא ידוע – "זוגות שצוחקים ביחד נשארים ביחד הרבה שנים."