דביר בנדק
שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאי ומנחה טלוויזיה ישראלי. בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב 1997. בסיום לימודיו החל לעבוד במועדון צוותא כשחקן, פועל במה, תאורן ולבסוף גם כמנהל טכני.
משחק בתיאטרון, בקאמרי: שיגעון באופרה
עם תיאטרון חיפה, לא לריב, כל הדברים הטובים
עם תיאטרון אלעד, איש הגשם.
בפסטיבל עכו: מחכים לגודו, התבוננות, גבר אישה מילים (לצד אשתו עירית נתן בנדק, על משחקם בהצגה זו זכו בפרס על עבודת משחק).
בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא: הוא 4 על 4, מחזה לילה, שטחים ופרידות, המאחר, חתכת לימון. בצוותא: ג'ונגול, פחד קהל, צפירה, מלחמה – אופרת רוק.
באנסמבל הרצליה: גוד.
בתיאטרון אורות: אני עם אשתך גמרתי.
בתמונע: משחקי חברה, רביזור.
בחיפה: המכוער, שלוש מסיבות, המקום ממנו באתי, גלנגרי גלן רוס.
בגשר: רביזור, דון ז'ואן, הארווי. גילם את שרק במחזמר שרק.
בהבימה: הדיבוק – בין שני עולמות, יוליוס קיסר, כריש פטיש, לב טוב, קדיש לנעמי, טנגו, בגדי המלך, חודש בכפר, מבקר המדינה 2005, פירורים, הנהג של מיס דייזי.
בקולנוע: זמן אוויר, אסקימו לימון: החגיגה נמשכת, חמש דקות בהליכה, מרס תורכי, מתנה משמיים, סימה וקנין מכשפה, ילדים טובים, איזה מקום נפלא, משעולים, אסקימוסים בגליל, אנטארקטיקה, עוד אני הולך, סיפור גדול (מועמדות לפרס אופיר כשחקן משנה), רגליים קרות, יום הולדת, כלת הים, מאיה, רביד, הפיגוע, מי מפחד מהזאב הרע, ארץ פצועה (עליו היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית שחקן המשנה), איביזה, ברש, הכל שבור ורוקד, המוסד.
בטלוויזיה: מבצע סבתא, שאול, הרצועה, מיי פירסט סוני, צימרים, הנפילים, זומזום, החיים זה לא הכול, 24/7, גם להם מגיע, מקום לדאגה, חקירה פנימית, פאפאדיזי, כוונות טובות, שירות חדרים, קוויקי, המשרד (זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית), טקסי דרייבר, סברי מרנן, המופע של רד ודביר,הנחה את תוכנית הבידור הכל הולך, סדרת הדוקו החיים על פי דביר, משפחה בהנפקה, זמר במסכה, שב"ס.
כמו כן מדבב בסרטי אנימציה רבים. ב-2008 קיבל את פרס שחקן המשנה ע"ש שמוליק סגל מטעם תיאטרון הבימה; זכה בפרס השחקן לדרמות טלוויזיוניות בפסטיבל סיאול על משחקו בסרט הסטודנטים של אייל אסרף החונך. במשך חמש שנים, עד אוקטובר 2012, כיהן בנדק כיו"ר הוועד המנהל של שח"ם – ארגון השחקנים בישראל.
חבר מועצת התרבות והאומנות של משרד התרבות ויו״ר מדור תיאטרון. יו״ר עמותת make a wish בישראל מזה חמש שנים.
