לה דולצ'ה נוטה – בהפקת מוזס סי

בהנחיית דן כנר

בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים וְהַשִּׁשִּׁים הָעוֹלָם הָיָה שָׁבוּי בְּקֶסֶם הַ"דּוֹלְצֶ'ה וִיטָה" הָאִיטַלְקִי. עוֹד לִפְנֵי שֶׁבִּרְחוֹבוֹת תֵּל אָבִיב הָיוּ מִסְעָדוֹת שֶׁהִגִּישׁוּ פַּסְטָה, פִּיצָה וּמוּצָרֶלָה, אֶת הַטְּעָמִים הָאִיטַלְקִיִּים קִבַּלְנוּ דֶּרֶךְ דּוֹמֶנִיקוֹ מוֹדוּנְיוֹ, פֶּטִי פְּרָבוֹ, אַדְרִיָאנוֹ צֶ'לֶנְטָנוֹ וְנִיקוֹלָה דִּי-בָּרִי.

וְעַל אַף מַחֲסוֹם הַשָּׂפָה (לֹא רַק אִיטַלְקִית, גַּם נַפּוֹלִיטָנִית!), לְהִיטֵי פֶסְטִיבַל הַשִּׁירִים שֶׁל סַן-רֶמוֹ חָצוּ אֶת גְּבוּלוֹת הַיָּם הַתִּיכוֹן וְהִגִּיעוּ אֶל לִבְבוֹת מִילְיוֹנִים.

לִבָּהּ הַפּוֹעֵם שֶׁל הַמּוּסִיקָה הָאִיטַלְקִית הָיָה הָעִיר נָפּוֹלִי, כּוּר הִתּוּךְ שֶׁל תַּרְבּוּת אֵירוֹפִּית וְיַם-תִּיכוֹנִית.

בּוֹאוּ לְבַלּוֹת עִמָּנוּ לַיְלָה אֶחָד מֵאוֹתָם "דּוֹלְצֶ'ה נוֹטֶה", לֵילוֹת מְתוּקִים, בַּמּוֹפָע בְּסִדְרַת "שְׁנוֹת הַקֶּסֶם" . לַהֲקָתוֹ שֶׁל מוֹזֶס סִי, וְהַנְחָיָתוֹ שֶׁל דָּן כָּנֶר, יַדְלִיקוּ אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלָּכֶם, וְתוּכְלוּ לִרְאוֹת עַצְמְכֶם יְשׁוּבִים עַל וֶסְפָּה, מֵאֲחוֹרֵיכֶם בֶּלָה רַגָצָה אוֹ בֶּלָה בַּמְבִּינָה שֶׁשּׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ הַקְּצַרְצָרָה מִתְנוֹפֶפֶת בָּרוּחַ, וְאַתֶּם חוֹלְפִים מְאֻשָּׁרִים בִּרְחוֹבוֹתֵיהֶן שֶׁל נָפּוֹלִי, אוֹ שֶׁל רוֹמָא, אוֹ שֶׁל פִירֶנְצֶה.

עֶרֶב מָתוֹק, בִּלְתִּי נִשְׁכַּח.