על אילו דברים אתם מודים בחיים שלכם? אילו דברים אתם  מעריכים?

את היכולת ללכת, לרקוד, לעמוד, להרים חפץ בשתי ידיים, את היכולת לכתוב ולצייר? או אולי את היכולת לנהוג ולצאת מהרכב בכוחות עצמכם?

פיליפ פוזו די – בורגו היה אדם קונבנציונלי שכזה, אדם שיכל לרוץ, לקפוץ, לעמוד, ללכת ולרקוד. יום בהיר אחד, בעקבות תאונת מצנח רחיפה, הוא נפצע בגבו והפך למשותק מהצוואר ומטה.

פיליפ חיפש אדם שיסייע לו בפעולות היומיומיות הפשוטות שכבר לא יכל לבצע בכוחות עצמו. לשם כך ערך מספר  ראיונות עבודה עם מגוון מטפלים סיעודיים ולבסוף בחר באדם הכי בלתי צפוי להיות לו למטפל. עבדל יסמין סלו לא היה מטפל במקצועו אלא הגיע לראיון העבודה במטרה  לקבל חתימה על סירוב העסקתו בכדי להרוויח דמי אבטלה. הוא היה אסיר משוחרר מבית-סוהר ומצבו הכלכלי היה רעוע.

פיליפ בחר  דווקא בו כי אהב את הגישה שלו ואת חוסר הרחמים שהפגין כלפיו – זה בדיוק מה שהיה צריך!   פרקטיקה, ניסיון בטיפול והמלצות פחות  עניינו אותו. עבדל קיבל את הצעתו והפך למטפל הצמוד שלו, מטפל יוצא דופן, מטפל שראה אותו כאדם שווה בן שווים והכניס הומור וקלילות  לתוך חייו.

 

כשהמציאות עולה על כל דמיון
את הסיפור  המרגש של הידידות המופלאה שנרקמה בין השניים ראו המפיקים הצרפתים היהודים אוליביה נקש ואריק טולדנו בכתבה טלוויזיונית שנעשתה על השניים והחליטו שזה סיפור מצוין לסרט.

בשנת 2011  יצא לאקרנים הסרט הצרפתי ״מחוברים לחיים״, דרמה קומית בכיכובם של השחקנים פרנסואה קלוזה ועומר סי.

בשנת 2015 פנו נקש וטולדנו אל המתרגם, המחזאי, הבמאי והתסריטאי הישראלי אלי ביז'אווי (זוכה פרס התיאטרון למתרגם השנה לשנים 2016,2015 ו-2017 ופרס לאמנויות הבמה לשנת 2020).

על מנת להפוך את הסרט לגירסה בימתית בארץ, הם חיפשו אחר יוצר תיאטרון מקומי, אשר לו זיקה וגישה לשפה הצרפתית כדי להפקיד זאת בידיו.

השלושה נפגשו ונוצרה ביניהם כימיה. אז עלתה השאלה כיצד להתאים את הסיפור הצרפתי לקהל הישראלי. הם חשבו על מטפל טיפוסי בישראל, כמו למשל מטפל פיליפיני או עובד זר , שיש פער בינו לבין הצבר. עלתה גם השאלה האם להשתמש בקלף העדתי של אשכנזי ניצול שואה וספרדי צעיר.

"כשניגשתי לנסות לחשוב על זה, לקחתי אחורה פנה ואמרתי להם זה נכון, אמנם זה הקונפליקט הכי נוח והכי מצחיק אבל מבחינתי זה בלתי נסבל לכתוב את הקונפליקט הזה. זה גם לשרת איזושהי סטיגמה וניסיון לקבע מציאות של האשכנזי המתנשא המבוגר והספרדי המקופח ומלא שמחת החיים. זה כבר מזמן לא ככה ובעצם אם ירצו להגיד שהתיאטרון ישן אז שם הוא יהיה באמת ישן… הוא יהיה עסוק בלקבע רעיונות שכבר מזמן הם לא חלק מהמציאות ושמשרתים אג'נדות שאני לא עומד מאחוריהן. כמישהו שהוא ביז'ווי ואמא שלו היא פוגל, ממש לא מעניין אותי להנציח קונפליקטים עדתיים במדינה שאני חי בה, כי אני יודע מי ניזון מהם ומה זה עושה", אומר אלי ביז'אווי.

בניגוד לסרט, ההצגה בנויה בצורה ליניארית של פחות לוקיישנים ופחות דמויות והיא מכילה סצנות פחות ויזואליות ויותר טקסטואליות, אך הקסם עובד גם בסרט וגם בהצגה. מפגש הקצוות הזה והמפגש האנושי עם חברות בלתי אפשרית כזו מצליחים לחמם את הלב ולפקוח את העיניים לכל מיני דברים.

"דריס (שון מונגוזה), המטפל משולח רסן והרבה פעמים גס רוח ורחוק מלהיות מנומס . עם זאת יש בו איזו שהיא חיות, חיוניות, הומור ואהבת חיים אשר שובה את הקהל הלא אוטומטי שלו – קהל המבוגרים ואילו הדינמיקה שבין השניים שובה את הצעירים."

שון מונגוזה, בן למבקשי מקלט מקונגו, הגיע לישראל עם משפחתו כשהיה בן חמש. הוא הספיק לגלם שורה ארוכה של תפקידים במחזות, סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע ופרסומות. התפקיד המרכזי שגילם בסדרה הישראלית "עיר מקלט" הביא אותו לקדמת הבמה והכתיר אותו לאחד השחקנים המבטיחים בארץ כיום.

"בישראל של היום שלא חסרות בה תחושות של הפרדה בין קבוצות שכועסות אלו על אלו, של שיסוי ופילוג – יש משהו מחמם לב לראות פתאום על במה שחקן דובר עברית שנולד בקונגו והיגר לפה כובש את לב הקהל. כשאדם צעיר בבית יכול לשמוע במקרה משפט נוראי כמו: "מתי יחזירו אותם לאפריקה?" ואז פתאום לראות על הבמה את הבחור הכובש הזה ולגלות פנים שונות ממה שהתקשורת יכולה להציג – זה יוצר איזון ופותח אותנו לאנשים ולאנושיות וזה תפקיד מאוד משמעותי של התיאטרון".

 

ראיון עם השחקן עטור הפרסים שמואל וילוז'ני
איך קיבלת את התפקיד?

שילמתי על זה הרבה כסף וקיבלתי אותו, כמו כל דבר שמקבלים וצריך לשלם עליו (צוחק).

ועכשיו ברצינות – כששמעתי שאלי ביז'אווי עושה עיבוד של הסרט "מחוברים לחיים" לבמה, שמחתי מאוד וקפצתי על זה כמוצא שלל רב. אמרתי למנהל האמנותי (גלעד קמחי) בוא נעשה את זה בתיאטרון הקאמרי כי אני רוצה לשחק את התפקיד הזה. זה תפקיד שונה ומאתגר, שונה מכל התפקידים שעשיתי עד כה. כיוונתי אליו וקיבלתי אותו. זהו תפקיד מלא סיפוק ונמצא במסגרת של קומדיה וקצת דרמה וגיוון בהרבה צבעים שאפשר לבטא בתפקיד ובכל ההצגה כולה.

 

במה הוא שונה?
אתה נאלץ להתמודד עם ישיבה שעה שלמה בלי להזיז את הגוף בכיסא גלגלים ועליך להביע את כל הרגשות והתחושות דרך הדיבור, דרך המילים. זה כמו להפיק צלילים עם צ'לו כשאין לך את המקל.

 

מה עוד תרצה לספר על ההצגה?
תבואו לראות! זו הצגה מאוד מענגת. זה עושה תחושה טובה בלב להבין שיש מסביבנו אנשים עם מוגבלויות וצריך להתחשב בהם ולהעלות את זה למודעות. בעצם – "מי אנחנו שנתחשב בהם?"

יש אנשים שמתנועעים אחרת ממך והרגליים שלהם הם הגלגלים. אנשים עם מגבלות לא צריכים שיסיעו אותם או שירימו אותם במדרגות ולכן ההנגשה היא הערך המוסף שאיתו צריך לצאת מההצגה.

זה כמו רכיבה על אופניים. היום ישנם שבילים מסודרים אבל היה צריך להילחם על זה וכך לגבי גם נגישות. אני מאמין שגם המודעות לנושא תעלה ואם צריך לעזור טיפה בלקדם את זה אשרינו שזכינו.

 

זו הצגה אופטימית נכון?
לגמרי לגמרי. אני לא אוהב פסימיות. יש לנו מזה מספיק כשפותחים טלוויזיה.

 

אתה מגדיר את עצמך כסטנדאפיסט?
לא, האמת שאני שחקן עם יכולות קומיות. קודם כל אני שחקן ויש לי תעודה! למדתי 3 שנים בבית צבי. זו התעודה היחידה שיש לי. אני לא רוצה לפספס אותה וזה היה כדי להוכיח להורים שלי שיש לי מקצוע, האכלתי אותם בדרך לשם הרבה קש אבל תודה לאל.

הסטנדאפ היה עוד ענף בתוך העץ הזה של השחקן, שהתמזל מזלי להוציא את זה החוצה ולהפיץ את זה ולהיות חלוץ של נושא הסטנד אפ בארץ.

אתה פתחת את הקאמל קומדי קלאב?
כן . פתחתי את הקומדי.

 

לסיכום, ההצגה "מחוברים לחיים" היא יצירה אנושית משובחת שעוסקת בחיבור לחיים דרך אנשים שהגורל הפגיש ביניהם.

היא מגיעה אלינו להיכל התרבות ראשון-לציון לשתי פעימות, מהרו להזמין כרטיסים והבטיחו לעצמכם חוויה יוצאת דופן.

כתבה: עינב טל